גז"ד לעתונאי (כתב מעריב לשעבר) שהורשע בהאזנות סתר שלא כדין

1.         הנאשם הודה והורשע בעובדות כתב האישום המתוקן, שהוגש בשלב בו עמדה פרשת התביעה בפני סיומה, והורשע, על פי הודאתו, בעבירה אחת של האזנת סתר שלא כדין, ושתי עבירות של שימוש שלא כדין בהאזנת סתר, עבירות בניגוד לסעיף 2 (א) ו- (ב) לחוק האזנות סתר, תשל"ט-1979.

עובדות כתב האישום המתוקן, בהן הודה הנאשם, מגוללות את סיפור המעשה כדלקמן:

הנאשם הינו עיתונאי, כתב צבאי, שעבד בעיתון "מעריב" עד שפוטר,  וזאת בתאריך 23.3.06. על רקע מצבו הכלכלי הקשה. קיבל הנאשם, מפעם לפעם, מהחברה המוציאה לאור את עיתון מעריב, הלוואות שונות, שהסתכמו, נכון למועד פיטוריו, על כ- 400,000 ש"ח. הנאשם אף פתח בהליכים כנגד מעריב, בבית הדין האזורי לעבודה בת"א יפו, בגין טענותיו כנגד מעריב על אי תשלום מלוא שכרו.

הנאשם היה נוהג, באופן שוטף, להקליט שיחותיו, ובין השאר התקין מכשיר הקלטה על הטלפון שבביתו, ובו נהג להקליט את שיחותיו הטלפוניות.

בתאריך 2.4.06 התקיימה שיחת טלפון בין חשב מעריב ובין הנאשם, בנושא תשלום בסך של 7,000 ש"ח שמנכ"ל מעריב, עופר נמרודי, החליט להעביר לנאשם, על אף חובותיו למעריב. בסיומה הועברה השיחה לשלוחת הטלפון במשרדו של נמרודי, על מנת שהנאשם יוכל להודות לו על כך. אותה עת היה מכשיר ההקלטה המותקן על הטלפון בבית הנאשם מופעל, והשיחה עם החשב - הוקלטה.

עם סיום שיחת הנאשם עם נמרודי, נמנע נמרודי, בטעות ושלא במודע, מלנתק את השיחה, והחל משוחח עם עורך מעריב, אמנון דנקנר, כשהשניים כלל אינם מודעים לכך שהנאשם נותר מאזין לשיחתם, וכמובן לא הסכימו להאזנת כל אדם אחר לשיחתם.

על אף שהנאשם היה ער ומודע להאזנתו לשיח השניים, ללא ידיעתם, לא טרח לנתק את השיחה ולהפסיק להאזין, ואף לא הפסיק את ההקלטה במכשיר ההקלטה המותקן על ידו, והמשיך בהקלטת השיחה בין השניים עד לסיומה. לאחר מכן, שמר הנאשם את קלטת השיחה ברשותו (להלן -  "האזנת הסתר").

בגין מעשיו אלו הורשע הנאשם בעבירה של האזנת סתר שלא כחוק.

בתאריך לא ידוע בתחילת חודש אפריל 2006, נפגש הנאשם עם ד"ר יורם טרובוביץ, ראש סגל משרד ראש הממשלה, וגילה לאוזניו את תוכן השיחה שבין נמרודי  ודנקנר שהתבצעה והוקלטה, כאמור לעיל, ואף החל להשמיע לו את קלטת האזנת הסתר, עד שזה דרש ממנו להפסיק את השמעתה. שמו של ד"ר טרובוביץ מוזכר באותה שיחה. במעשהו זה עבר הנאשם את העבירה של שימוש שלא כדין בהאזנת סתר.

מאוחר יותר התקשר הנאשם עם עורכי הדין דוד קירשנבוים וחנה זילבר, השותפים יחדיו במשרד וזאת באמצעות מכרו, דוד בן שני, שהיה מועסק על ידי השניים במשרדם. נושא ההתקשרות היו טענותיו של הנאשם כנגד מעריב לגבי זכויותיו כעובד לשעבר בהוצאת עיתון מעריב. הנאשם טען בפניהם במספר הזדמנויות, כי בידיו הקלטות של שיחות בינו לבין אחרים ממעריב, כולל נמרודי, המוכיחות כי ההלוואות והמקדמות שקיבל כביכול ממעריב אינם אלא מענקים. עו"ד קירשנבוים הודיע על כך לעו"ד צבי בר נתן, ב"כ מעריב. עוה"ד בר נתן ועוה"ד ליבין, שעבדה עמו, הגיעו ביום 09.05.06 למשרדי עוה"ד זילבר על מנת להאזין לאותן הקלטות, ושם, בנוכחות הנאשם ודוד בן שני, וכנראה אף בנוכחות עוה"ד קירשנבוים, השמיעו הנאשם ובן-שני את הקלטת שיחת האזנת הסתר באוזני עוה"ד בר נתן וליבין, וזאת במטרה לקבל את הסכמת מעריב ובאי כוח מעריב להיענות לדרישות הנאשם בסכסוך השכר שבינו לבין מעריב. בשלב זה השמיעו השניים דרישה לפיצוי הנאשם בסכום של למעלה מ- 400,000 ש"ח, כשקודם לכן, בפגישה בין עו"ד קירשנבוים ובר נתן דרישת הנאשם היתה אך לפיצוי של כמחצית מסכום זה. באותה הזדמנות אף נרמז לעוה"ד בר נתן כי גופי תקשורת המתחרים במעריב, ישמחו לקבל את העתק ההקלטה.

עוה"ד בר נתן חזר אל מרשו, נמרודי, וסיפר לו על אשר התרחש. שיחת האזנת הסתר אם היה תוכנה מתפרסם ברבים, היתה נגרמת לנמרודי ולדנקנר עוגמת נפש רבה, אי נעימות ומבוכה, אולי אף לאשיות פוליטית בכירה אחרת, המוזכרת בדברי המשוחחים. במצב זה היה נמרודי מוכן, וכך הורה לב"כ עוה"ד בר נתן, להחזיר את הנאשם לעבודתו ככתב צבאי במעריב, וכן לאפשר לו להשיב את חובותיו למעריב בניכויים נוחים משכרו העתידי, כולל ויתור על ריביות, וכל זאת בתנאי כי הקלטת שיחת האזנת הסתר תושמד, על כל העתקיה, ושאר ההקלטות של שיחות הנאשם עם נציגי מעריב יועברו לידי מעריב.

בתאריך 11.5.06 התקיימה פגישה נוספת במשרדי עוה"ד קירשנבוים וזילבר, בנוכחות עוה"ד חנה זילבר, הנאשם ובן-שני ובה נמסר לעוה"ד בר נתן כי הנאשם מסרב למסור את כל ההקלטות שבידיו, בו מוקלט נמרודי,  כשקלטות אלו הינם, לכאורה, מעין "תעודת ביטוח" עבורו, ואף נמסר לעוה"ד בר נתן כי הוכנה טיוטת כתב תביעה כנגד מעריב כשסכום התביעה עלה והגיע ל- 1,850,000 ש"ח, וכי תמליל שיחת האזנת הסתר אף מהווה אחד מנספחי כתב התביעה. בשלב זה עזב עוה"ד בר נתן את המקום, דיווח לנמרודי את אשר התרחש ונמרודי החליט לפנות למשטרה ולהתלונן.

במעשיו אלו עבר הנאשם, שוב, את העבירה של שימוש שלא כדין בהאזנת סתר.

יש לציין כי בכתב האישום המקורי, טרם תיקונו, הואשם הנאשם אף בעבירה של סחיטה באיומים, בכל הקשור למגעיו עם עוה"ד בר נתן, כב"כ מעריב ונמרודי. מאחר והתביעה בחרה למחוק אישום זה, והסמכות להגשת כתב האישום ולקבוע את תחומיו, הינה בלעדית של התביעה ובידיה, הנאשם פטור ואינו חייב להשיב על אישום שכזה.  אולם אינני משוכנע כי בעובדות בהן הודה הנאשם אין אף את יסודות עבירת הסחיטה באיומים. כך או כך, אין בדבריי אלה אלא להצביע על חומרת הדברים, וממילא, אין להעניש את הנאשם, בגין מסכת עובדתית אחת, אף אם היא מהווה את יסודותיהן של יותר מעבירה אחת, אלא פעם אחת.

2.         העבירה בניגוד לסעיף 2 (א) ו- (ב) לחוק האזנת סתר הינה עבירה חמורה ולא לשווא קבע המחוקק לצד עבירה זו עונש מאסר ל-5 שנים. עבירת האזנת סתר הינה פגיעה קשה ואנושה בזכות הפרטיות של כל אדם ואדם. עבירה זו הינה הבסיס המשפטי להגנת הפרט מחדירה לצנעת פרטיותו. בע"פ (ת"א) 1770/97, מדינת ישראל נ. לאופר (לא פורסם), מתאריך 11.5.98, כשמדובר היה בהאזנת סתר שהתקין וביצע חוקר פרטי, מציין בית המשפט את פגיעתה הקשה של האזנת הסתר בחדירתה לסודותיו הכמוסים ביותר של הקורבן ואת חובת בית המשפט להעמיד בראש מעייניו את תכלית החוק, להגנה על סוד שיחו של אדם. החדירה לרשות הפרט, לסודותיו  ופרטיותו, אינה פחותה בחומרתה מהפגיעה בקניינו. לא פעם קל לאדם לאבד מרכושו ומנכסיו מאשר מגזילת פרטיותו והעמדתו ערום וערייה בציבור, ללא כל הגנה על הכמוס מכל - זכותו לפרטיות. על מנת שהציבור יפנים את חומרת הדברים, מן הדין כי יוחמרו העונשים. רק ענישה קשה וממשית יהיה בה כדי להביא לכך.

3.         אף לא מצאתי ממש בנימוקי ב"כ הנאשם לקולת העונש להמעטה מחומרת מעשי הנאשם בפרשתנו.  אמנם נכון כי במקרים אחרים התגלתה תמונה חמורה ועגומה אף יותר, כשחוקרים פרטיים הפכו את האזנת הסתר לכלי עבודה ממש, או מקרים נוספים בהם יזמו אחרים את התקנת מכשירי האזנת הסתר בניסיון להשגת יתרון במאבקים אישיים ומקצועיים, אך אין כל מקום להמעיט מחומרת פרשתנו.

            אמנם הנאשם לא יזם את האזנת הסתר לשיחה  בין נמרודי לדנקנר, אך הנאשם לא יכול היה שלא להבין כי מתבצעת האזנת סתר אסורה, והוא נמנע מלנתק את השיחה, לעצור את מכשיר ההקלטה או להשמיד מיד את ההקלטה. הנאשם קלט מיד את הנזק הצפוי לנמרודי מפרסום תוכן השיחה והוא בחר לשמור לעצמו את הקלטת ומכאן ששיער שיעשה בה שימוש, לאחר שהשיג, בלי משים, מידע רב ערך העשוי לפגוע בנמרודי.  ברור כי אחרת לא היה טורח לשמור את קלטת השיחה. גם אם נהג הנאשם, כעיתונאי, להקליט את שיחותיו, הרי הדין מחייבו שלא לעשות כל שימוש בהאזנת סתר, ועל כן היתה זו חובתו להשמיד מיד את הקלטת ולמחוק את תוכנה.

            אולם, החמור מכל, הוא השימוש שנעשה בקלטת. אינני מקבל את טענת הנאשם כאילו גילה את תוכן השיחה לד"ר טרובוביץ  על מנת לתמוך בו, אלא הנאשם ידע יפה כי יש בכך כדי לפגוע בנמרודי, האדם שפיטרו מעבודתו והתובע ממנו את השבת ההלוואות. לאחר מכן השמיע הנאשם את הקלטת, יחד עם חברו בן-שני ועוה"ד המייצגים אותו בסכסוכו מול מעריב, באוזני עוה"ד בר נתן ועוה"ד גב' ליבין, תוך השמעת רמזים על הנזק ועוגמת הנפש הרבה שתגרם לנמרודי, ואף בעקיפין לדנקנר, מפרסום הדברים ברבים, וזאת תוך כדי ניהול מו"מ על פיצוי שדורש הנאשם ממעריב, ותוך דרישה לויתור על תביעותיהם הכספיות של מעריב ממנו.  ענייננו בשימוש מכוון בהאזנת סתר אסורה, להשגת יתרון מכריע במו"מ כספי, בידיעה ברורה על אי החוקיות בהקלטת השיחה והשימוש בה.

            בת.פ. ת"א 5880/95, מדינת ישראל נ. עופר נמרודי (לא פורסם), המתלונן שבתיק שבפניי  הוא שהיה הנאשם שם. הנאשם שם הודה והורשע ב- 7 מקרים של האזנת סתר, שימוש שלא כדין בהאזנת סתר ובעבירה של שיבוש מהלכי משפט, והוטל עליו עונש של  18 חודשי מאסר, מהם 8 חודשים לריצוי בפועל וכן קנס של למעלה ממיליון ש"ח. ואכן, צחוק הגורל הוא שדווקא עופר נמרודי הוא שהפך בעצמו לקורבן האזנת הסתר, אך גם בכך אין בכדי להמעיט מחומרת מעשי הנאשם.